מי רשאי לפרש את התורה?

התורה שייכת לכל יהודי, אבל אין פירוש הדבר שכל אחד ואחד רשאי לפרש את התורה כראות עיניו. בכלל, יש כאן תופעה מוזרה, שאינה קיימת בשום תחום עיוני. האם יעלה על הדעת שסטודנט שרק החל את לימודי הרפואה יתחיל 'לפרש' את עקרונות הרפואה כראות עיניו? וכי מי שלא למד פילוסופיה לעומק יעז לפרש את ספרי הפילוסופים הגדולים?

מאת: הרב מנחם ברוד

 

בשנים האחרונות מסתמנת מגמה של התעניינות גוברת והולכת במה שזכה לכינוי 'ארון הספרים היהודי'. יותר ויותר באים לידי הכרה שאי-אפשר להיות יהודי בלי להכיר את אוצרות החכמה היהודית, וכך קמות מסגרות שמזמינות את הציבור לבוא וללמוד תורה.

אולם במקצת המקומות האלה שולטת תפיסה מעוּותת של המושג 'שבעים פנים לתורה'. הללו מפרשים זאת כמתן רשות לכל אחד ואחד לפרש את התורה כראות עיניו. על כך כבר אמר אחד מגדולי הדורות, כי כשם שיש 'שבעים פנים' לתורה, יש גם 'שבעים אחור', ויש פירושים הנובעים משם ולא מה'פנים' של התורה...

איך מפרשים

אכן, התורה שייכת לכל יהודי, אבל אין פירוש הדבר שכל אחד ואחד רשאי לפרש את התורה כראות עיניו. בכלל, יש כאן תופעה מוזרה, שאינה קיימת בשום תחום עיוני. האם יעלה על הדעת שסטודנט שרק החל את לימודי הרפואה יתחיל 'לפרש' את עקרונות הרפואה כראות עיניו? וכי מי שלא למד פילוסופיה לעומק יעז לפרש את ספרי הפילוסופים הגדולים?

התנאי הראשון בכל מקצוע הוא שתחילה על האדם ללמוד את התחום ביסודיות ורק אז יש מקום לסלילת נתיבים משל עצמו. כאן באים מי שלא למדו את מפרשי התנ"ך ומתחילים לתת פרשנות על התנ"ך. מי שמעולם לא צללו במעמקי התלמוד, כבר יש להם תובנות משלהם על מאמרי התלמוד. זה כל-כך לא רציני.

אך אין זה עניין של חוסר ידע בלבד, אלא יש כאן גישה בסיסית מוטעית מיסודה. את הצימאון לתורה אי-אפשר להשביע על-ידי 'לימוד ביקורתי'. הצימאון הזה אינו נובע מהתעניינות אינטלקטואלית קרה, אלא מצורך נפשי עמוק. נפשו של יהודי עורגת לתורה כשם שדג משתוקק לחזור למים. על התורה נאמר 'היא חיינו', ומכאן הצימאון הגדול לתורה.

את הצימאון הזה אפשר להשביע רק על-ידי לימוד תורה מתוך קדושה וטהרה. הן המעניקות לה את כוחה המחיה נפשות. הלימוד הביקורתי המנוכר נוטל מהתורה את נשמתה. הדבר דומה לאדם המשתוקק לאכול תפוח ובמקום זה נותנים לו הרצאה מלומדת על המבנה המולקולרי של התפוח.

הכוח להשיב נפש

זה היה המאבק שהתחולל בין החשמונאים ובין היוונים – מאבק על קדושת התורה. המאבק הזה מתואר בתפילת ההודיה שאנו אומרים בחנוכה, ובו מתוארת מגמת היוונים במילים: "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". הדגש הוא על "תורתך" ועל "חוקי רצונך". לימוד התורה כחכמה, כנכס תרבותי, לא הפריע ליוונים. הם התנגדו לראיית התורה כתורת-ה' ולהתייחסות אליה בקדושה ובהתבטלות. הם שללו את קבלת המצוות כ'חוקי רצונך' – חוק שלמעלה משכל והיגיון.

החשמונאים ביטאו את הדבקות היהודית בקדושת התורה. הם התעקשו לראות את הקדושה שבתורה ולא להתייחס אליה כאל 'מקור השראה' בלבד. הם ידעו כי רק לימוד כזה בכוחו להשיב את הנפש ולהעניק לעם היהודי את הכוחות הפנימיים החבויים בתורה. זה לקח ברור גם לנו, בחנוכה תשע"ה.

הכותב הוא דובר חב"ד ועורך "שיחת השבוע".

שתף לחברים

שתף