ט’ באב בשבת

חז"ל מסבירים כי בעומק החורבן טמונים זרעי הגאולה. וכמו שאומרים חז"ל: "בתשעה באב נולד מושיען של ישראל". כלומר, שבאותם רגעים של החורבן החל תהליך הגאולה.

השבת יחול תשעה באב. המפגש של התאריך הקשה ביותר בלוח השנה היהודי עם יום השבת מזמין התייחסות מיוחדת. כי לחבירת יום טעון כל כך עם יום של שמחה וגאולה חייבת להיות משמעות לא שגרתית.

תשעה באב, כידוע, נקבע כיום צום, אבל וצער על שורה של אסונות שפקדו את עמנו ביום זה. החל מחטא המרגלים שהביא למות דור שלם במדבר, חורבן ירושלים ושריפת בתי המקדש, ועוד צרות שאירעו במהלך ההיסטוריה. לעומת זאת יום השבת, הוא יום שמח, בו מאיר בעולם בזעיר-אנפין אור הגאולה. לכן ההלכה אוסרת לצום ביום זה והצום נדחה למחרת י' באב.

תורת החסידות מגלה לנו, כי תשעה באב בפנימיותו טומן סודות נעלים מאוד שיתגלו בגאולה ולכן הוא יהפוך אז ליום שמחה. סודות אלו אינם נדחים כמו הצום, משום שהם אינם מהווים סתירה לקדושת השבת. מהותו הרוחנית של תשעה באב עומדת בעינה גם כשהוא חל בשבת.

בדרך כלל, בהיותנו עסוקים בצום ובצער, אנו לא שמים מספיק דגש על המהות הפנימית של היום. אולם השבת, כאשר תשעה באב מאיר רק במובנו הרוחני, זו הזדמנות נפלאה להעמיק במהות הפנימית של החורבן.

חז"ל מסבירים כי בעומק החורבן טמונים זרעי הגאולה. וכמו שאומרים חז"ל: "בתשעה באב נולד מושיען של ישראל". כלומר, שבאותם רגעים של החורבן החל תהליך הגאולה.

ביטוי מדהים לעומק הפנימי של תשעה באב אפשר למצוא בסיפור המופיע במקורות על חיילי נבוכדנצאר שנכנסו לקודש הקודשים בעת החורבן וגילו את הכרובים כשפניהם איש אל אחיו – סמל ליחסי האהבה והקרבה השוררים בין הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל.בהקשר הזה, הזכיר הרבי מליובאוויטש את התמיהה, כיצד אִפשר הקדוש-ברוך-הוא את חורבן הבית – הלוא נכתב שהוא מקיים בעצמו את כל המצוות ומעשה כזה נוגד לכאורה כמה וכמה איסורי תורה מפורשים: אסור להרוס מקום קדוש, אפילו אבן אחת ממנו ובכלל אסור להשחית?

הרבי הסביר כי למעשה יש רק דרך אחת להתיר הריסת מקום קדוש – כאשר זה הכרחי לשם בניית מקום גדול, מרווח ומפואר יותר. אם כן, מוכרחים לומר שההיתר לחורבן היה כי הוא נועד להביא לבניית את בית המקדש השלישי – בית שיהיה קדוש ומפואר יותר מן הראשון והשני, ובעיקר יהיה בית נצחי שיחזיק לעד ולעולמי עולמים.

בשבת מאיר בעולם אור רוחני מעין זה שיהיה בגאולה. בכלל, כינויה של הגאולה הוא 'יום שכולו שבת'. לכן כאשר חל תשעה באב בשבת, זו שבת שמחה כפליים. הפן החיצוני המצער של היום מתבטל ונשאר בו רק העומק הפנימי החיובי, שמעצים את מימד הגאולה שמאיר בכל שבת.

מסיבה זו, מבקש הרבי בעיתוי כזה להרבות ככל האפשר בשמחה ובכל מה שיכול להוסיף בעונג שבת (כמובן, בכפוף לכללי ההלכה). הקריאה להתייחס לשבת זו כאל שבת של רינה ושמחה נשמעה במיוחד בדורנו, משום שככל שאנו הולכים וקרבים אל הגאולה השלמה – מאיר יותר בעולם אור הגאולה ומאפשר לעומקם של הדברים להתגלות לעין כול.

הבה נתאחד כולנו בשבת זו, נרבה בשמחה ובעונג, מתוך אמונה וביטחון שהצום יידחה לגמרי, כי כבר נחגוג את היום כולנו יחד עם משיח צדקנו בירושלים הבנויה, בבית המקדש השלישי.

שתף לחברים

שתף