קידוש ה' בשבועות

קידוש ה' בשבועות

 

בערב שבועות חל יום השנה למותם של שני הרבנים האחים, ר' חיים ור' יהושע רייזס הי"ד, שמתו על קידוש השם בלמברג. בהזדמנות זו אנו מביאים סיפור על אודות השניים.
 
מאז בואם של הנזירים הישועים הקנאים והדו-פרצופיים ללמברג (בשנת 1592) החלה שרשרת של רדיפות, עלילות-דם ומעשי אכזריות שעלו ליהודי העיר בדמים מרובים, תרתי משמע. הישועים לא ויתרו על שום הזדמנות, בה יכלו להסית את ההמון הנבער מדעת נגד היהודים.
 
בשנת ה'תפ"ח (1728) נפלו הנזירים הישועים על "מציאה" שהיתה בעיניהם "הזדמנות". כאשר נודע כי המשומד הידוע. יאן פיליפוביטש, שהתיישב בלמברג, חזר ונהיה יהודי, הם לא איחרו לפעול: בעל התשובה נעצר בפקודת הארכיבישוף והוחל ב"חקירה" אשר טיבה ידוע לשימצה עוד ממרתפי העינויים של האינקוויזיציה.
 
תחת לחץ העינויים הנוראים, שלא היה יכול לעמוד בהם, "הודה" פיליפוביטש בסוף, כי הוא חזר ליהדות בסיועם של רבני למברג ובית הדין הרבני של העיר. אולם תשובה זו לא סיפקה את הכמרים האכזרים שהוסיפו לענות את המסכן, עד שהצליחו להוציא ממנו "וידוי" נוסף: הוא סיפר להם כי הרבנים קרעו מעל לבו צלב ודרכו עליו ברגליהם ונוסף לכך הם "עשו מאמצים", כדי לרחוץ מעל ראשו את "שמן הקודש", בו נמשח כשהתנצר. כל אחד מה"פשעים" הללו היה גורר אחריו אוטומטית עונש מוות.
 
כאשר המשיכו לחקור אותו ולחצו עליו שיגלה להם את שמות האנשים ששכנעו אותו לחזור ליהדות, אמר פיליפוביטש, כי הוא עדיין חדש בעיר ואינו מכיר את האנשים לפי שמותיהם. לאחר סידרת עינויים נוספים הוא אמר כי אם יעבירו לפניו את רבני העיר. הוא ינסה לזהות אותם. מיד ציוה הארכיבישוף, שיביאו את כל רבני העיר ויעבירו אותם לפני פיליפוביטש.
 
בינתיים נודע ליהודי העיר על הסכנה המרחפת עליהם. חלק מרבני העיר וראשי הקהל עזבו את העיר בחשאי וכך הצילו את נפשם. אולם ראש הישיבה, ר' חיים רייזס נשאר בעיר והוא נעצר מיד, יחד עם אחיו הצעיר, ר' יהושע ועם עוד מספר בעלי בתים חשובים.
 
ראש הישיבה של למברג, רבי חיים רייזס, היה לא רק תלמיד-חכם גדול וגאון בכל מכמני התורה, אלא גם עשיר מופלג ובעל-צדקה ידוע. הוא תמך בישיבה ובמוסדות יהודיים אחרים שבעיר, ביד רחבה. הוא היה בן 41 שנה, כאשר נעצר בפקודת הארכיבישוף.
 
אחיו הצעיר של ראש הישיבה, ר' יהושע, היה צעיר מאחיו ב-10 שנים. אף הוא היה גדול בתורה וירא-שמים. אך הוא היה, כנוסף לכך, גם "פרוש" והתבדל מכל עניני העולם הזה. הוא היה עסוק זה שנים בתעניות וסיגופים ועשה לילות כימים בתורה ועבודה. בנו, ר' מרדכי, נהיה מאוחר יותר ראש הישיבה הגדולה של למברג.
 
הכמרים העמידו את כל העצורים בשורה והעבירו לפניה את העציר המעונה, פיליפוביטש. הישועים האכזריים היו מעוניינים להטיל את האשמה על שני הרבנים היחידים שנותרו בעיר. אולם פיליפוביטש עבר לידם ולא הצביע עליהם. משראה זאת ר' חיים, הוא קרא לראש הכמרים ואמר להם כי עתה הרי ברור כי כל היהודים הם חפים מפשע וכי רק עלילה טפלו עליהם.
 
ברגע זה פנה אליו המשומד פיליפוביטש, הצביע עליו ואמר: הנה זהו האיש, הוא ואחיו, מיד אסרו את שני האחים בנחושתיים והחלו לענות אותם בעינויים האכזריים ביותר, כדי להכריח אותם "להודות" בפשעים המיוחסים להם. אולם השניים עמדו בעינויים בגבורה עילאית ולא הודו. עד שבסופו של דבר דנו אותם למות אכזרי: תחילה יעקרו את לשונם ואחר כך ישרפו אותם חיים!
 
כאשר הודיעו להם על פסק הדין האכזרי, הוסיפו הכמרים צמאי-הדם ואמרו כי בשם "האהבה והרחמים" הנוצריים הם מוכנים לחון אותם, אם יקבלו את האמונה הנוצרית.
אולם שני האחים דחו את ההצעה בבוז ובחרו את המוות על פני השמד. ואכן, אחרי שהיו כלואים 41 יום, קידשו שני האחים, הרבנים רייזס את השם ומתו מות גבורה בידי הגלחים ימ"ש.
 
ה' ינקום נקמת דם עבדיו השפוך!

שתף לחברים

שתף