פרשת תזריע מצורע

בפרשה הקודמת למדנו על תורת בעלי החיים. השבוע עוברת התורה לדון בתורת האדם - במצבי טומאתו ובדרכים לטהר אותו מן הטומאה

בפרשה הקודמת למדנו על תורת בעלי החיים ; על סוגי החיות הטהורות והטמאות ועל דיני הקורבנות מהחי.

בפרשת השבוע עוברת התורה לדון בתורת האדם - במצבי טומאתו ובדרכים לטהר אותו מן הטומאה. חכמינו ז"ל מסבירים את הסיבה לסדר זה: "כשם שיצירתו של האדם (היתה) אחר כל בהמה, חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר בהמה, חיה ועוף".

הטומאה הראשונה בסדר חיי האדם היא טומאת היולדת. לאחר צאת התינוק מרחם אימו, נטמאת האם, ובסיום ימי טומאתה, עליה להביא קורבן הודיה לה'.

יש מפרשים כי הקורבן הוא כפרה על כך שבעת צירי הלידה, כשתקפו עליה כאבים עזים, נשבעה שלא תלד שוב ועל שבועה זו היא מביאה קורבן לכפרה.

בהזדמנות זו גם מצווה התורה על עשיית ברית-מילה לרך הנולד ביום השמיני ללידתו.

הטומאה החמורה בחיי האדם היא הצרעת והיא קיימת בשלושה מישורים: באדם עצמו, בבגדיו או בביתו.
 
באדם מופיעה מחלת הצרעת בצורת פצעים לבנים כשעליהם שערות לבנות, וחומרת המחלה מאובחנת על פי חוזק הלובן לדרגותיו השונות (שאת, ספחת, בהרת).
 
האדם הנגוע במחלה פונה אל הכהן, והוא - אם סימני המחלה ברורים בעיניו - מכריז על טומאת המצורע.
 
אך אם מתעורר ספק כלשהו, נשלח המצורע להסגר למשך שבוע. אם המחלה לא התפשטה, נקבעה טהרתו ואם פצעיו גדלו הוא נשלח לעוד שבוע ימים שלאחריו קובע הכהן באופן סופי אם הוא טהור או לא.

בהמשך אנו לומדים על אופן הטהרה מן הצרעת: הכהן יוצא למקום משכנו של המצורע, מחוץ למחנה ישראל, שם התבודד בימי טומאתו.

כאן המקום להזכיר כי חכמינו ז"ל מדגישים שהצרעת באה לאדם בגלל עוונותיו ובעיקר בגלל חטא לשון הרע.

מטרת ריחוקו מן המחנה אינה בגלל חשש מהידבקות, אלא כדי לאפשר לו להיות לבד, לעשות חשבון נפש ולהתחרט על מעשיו.

לאחר שאיבחן שפצעי הצרעת נרפאו כליל, לוקח הכהן שתי ציפורים (המצפצפות כל הזמן, רמז לפטפוטיו הרעים). האחת נשחטת ומדמה הוא מזה על המצורע לטהרו והאחרת נשלחת לחופשי. המצורע שב למחנה ישראל, אך עדיין הוא מחוץ לאוהלו.

בחלוף עוד שבוע, עליו להביא את קורבנותיו והכהן משלים את טהרתו. התורה דואגת גם למי שאין לו מספיק כסף לכל הקורבנות ומפרטת סדר טהרה מיוחד בקורבנות זולים יותר.

כאמור, יכולה הצרעת להופיע גם בבגדים ובתים. סימנה - כתם ירקרק אדמדם. הבגד הנגוע עובר כיבוס ואם לאחריו עדין נראים מסימני המחלה, יש לשורפו.

בבית הנגוע בצרעת מוציאים תחילה את האבנים הנגועות ואם אין די בכך והצרעת מתפשטת בשאר הקירות, יש להרוס את הבית.

במקרה זה ובכל הקודמים לו, הפוסק היחידי הוא הכהן המחליט אם אכן מדובר בצרעת או לא.

דבר זה מעיד כי מדובר בעיקר במחלה רוחנית, כי בנגע פיזי או פציעה, קובעת התורה את זכותו של הרופא לרפא.

שתף לחברים

שתף